צור איתנו קשר לקבלת הצעת מחיר אישית של FinMV המותאמת לצרכים שלך.
המנהל הטכני של החברה שלך, בעת תכנון השקת פלטפורמה פיננסית, יצטרך לבחור אפשרות ארכיטקטורת פרויקט. אילו אפשרויות ארכיטקטורה עומדות לרשותו ובאיזה מהם עדיף לבחור?
לפלטפורמת השקעות חדשה יש צוות אחד, deployment אחד ומסד נתונים אחד. עלות מערכת מבוזרת בשלב הזה הולכת כולה ל-overhead: קריאות רשת במקום שבו הייתה מספיקה קריאת פונקציה, עקביות סופית במקום שבו הייתה מספיקה טרנזקציה, ועומס תפעולי שאין לו כוח אדם.
לכן ברירת המחדל היא יישום מודולרי: onboarding, הצעות, השקעות, תשלומים, מסמכים, שירות ודיווח חיים מאחורי גבולות מפורשים בתוך מערכת אחת הניתנת לפריסה. מה שהופך אותה למודולרית הוא לא מבנה התיקיות, אלא העובדה שלכל מודול יש חוזה משלו, נתונים משלו ובדיקות משלו.
מודול הופך לשירות נפרד כשיש סיבה קונקרטית, והסיבות האלה עסקיות, לא אופנתיות:
מכיוון שהגבולות והחוזים כבר קיימים, הפרדת שירות היא פעולה מתוכננת, לא כתיבה מחדש. זו בדיוק הנקודה: האפשרות נשארת פתוחה ונשארת זולה.
עבודה שלא צריכה לחסום את המשתמש — התאמת סליקות, יצירת מסמכים, callbacks של ספקים, דיווח — עוברת דרך תורים. brokers של הודעות כמו RabbitMQ או Kafka נכנסים לתמונה כשהתפוקה או טופולוגיית האינטגרציה מצדיקות זאת, לא כברירת מחדל. PostgreSQL נשארת מערכת הרישום; Redis משמש היכן שבאמת נדרש cache מהיר או תיאום.
אנחנו לא מוכרים monolith, ואנחנו לא מוכרים microservices. שניהם תשובות לשאלות שעדיין לא נשאלו. אנחנו גם לא בונים מערכת מבוזרת כדי שהפלטפורמה תיראה רצינית — תיאטרון ארכיטקטוני יקר להפעלה וקשה למסירה.
הארכיטקטורה שלכם נבחרת מתוך קנה המידה שלכם, ההתחייבויות הרגולטוריות, האינטגרציות והגודל של הצוות שיפעיל אותה — והיא מתוכננת כך שתוכל להשתנות כשהם משתנים.
